על היוצרת

אני ואחותי ז"ל ז'אן נוימן, נולדנו באפריקה. אני בבורונדי וז'אן ברואנדה.

אמי ילידת תורכיה הגיעה לרודוס במלחמת העולם השניה ומשם נלקחו היא ומשפחתה ע"י הגרמנים.
בדרך  הרגו את כל משפחתה (אחיותיה ובעליהן עם ילדיהם. והוריה המבוגרים) 
היא ואחותה הובאו לאושוויץ לעבודה.

אחותה נפטרה בסיום המלחמה ,
כאשר בעלות הברית סגרו את המחנה ולא הגישו להם עזרה .
חודש ימים היו בהסגר , בגלל פחד ממחלות.
אחותה נפטרה מטיפוס.
אמי ז"ל סיפרה לי שכל הזמן ליוותה אותה ישות שהצילה את חייה כל פעם מחדש.

היתה מופיעה מולה ואומרת לה היכן היא תוכל למצוא מחסה, אוכל ואפילו באחת הפעמים נעליים שהצילו אותה מצעדה ארוכה בשלג יחפה.
אמי ז"ל ניצולת אושוויץ, שני אחיה ז"ל הגיעו לאפריקה, אחד מהם שרד והוא זה שהביא אותה לאחר המלחמה לאפריקה והשני שעל שמו אני קרויה (אלי) נהרג ממכת ברק בגיל 21 באנגולה שבאפריקה.

אבי ז"ל יליד גרמניה. הוא הגיע לאפריקה לצורך עבודה דרך חברה בריטית.
אחותו ז"ל הגיעה לישראל ושם נולדו שני ילדיה. לימים חזרה איתם לגרמניה.
הוריו סרבו לעזוב את גרמניה למרות התראות אבי שהולכים לפגוע בהם.
הם לא האמינו , כי היו גרמנים מדורי דורות. ואכן לקחו אותם לטרזנשטט ובדרך לאושויץ הרגו את הוריו.

הורי נפגשו באפריקה.
עליתי לארץ עם הורי ואחותי בשנת 1965 ומאז אני כאן זהוא ביתי וכאן נולדו ילדי ונכדי.
נישאתי למושבניק , בגיל 17.5 היינו נשואים 20 שנה.
ביום החתונה קיבלתי הארה. תלדי ילדים, תהיי נשואה 20 שנה. וזה הבהיל אותי. אבל אכן כך היה.

כיום נמצאת בזוגיות פרק ב' עם איש מדהים, ההוצאה לאור של הקלפים, העזיבה של העבודה והעיסוק הבלעדי בתחום הם בעידודו ובאמונה שלו בי.

כילדה השפה הרגילה בבית היתה שפה מיסטית, פרוש חלומות, סימנים ופרושם, אמי עדיין המשיכה לראות את הישות שלה עד שהצליחה להשתחרר ממנה, כי ממש לא רצתה בזה.

אחותי גם כן פתחה את הרוחניות שלה ע"י הציורים שלה. היא היתה ציירת מדהימה והבילוי שלי ושלה היה לשבת ביחד ולפתוח קלפים אחת לשניה.

העולם המיסטי בעיני אינו מיסטי, זאת דרך ראיה  של המציאות מזווית אחרת.
המספרים עוזרים לי לראות ולהבין את העולם הפנימי שלי ושל האחר.