חוק הטבע לא פוסח גם על הנשמה הלאומית
בטבע יש חוק פשוט ועמוק:
כל דבר שואף לאיזון.
הגוף מחפש יציבות.
הטבע מאזֵן את עצמו. גם כשיש סערה – היא באה לנקות, לא כדי להחריב.
לתהליך הזה קוראים הומיאוסטזיס – היכולת של מערכת לחזור לשיווי משקל.
וכמו בגוף – גם בחברה, גם במדינה – יש נשמה, ויש לה מערכת חיסונית.
כשיש שנאה, פילוג, אלימות – זו קריאה לעזרה.
אלה סימפטומים של חוסר איזון עמוק.
ואז נשאלת השאלה:
האם המנגנונים שיכולים לרפא אותנו – פועלים?
האם יש בתוכנו עדיין:
קול שמבקש פיוס, גם כשהכאב גדול?
אומץ לשמוע, גם את מי שחושב אחרת?
זיכרון של ה"אנחנו", בעולם שמקדש את ה"אני"?
כי כמו בגוף – אם לא נעצור בזמן, המחלה מתפשטת.
אבל גם כמו בגוף – אם נקשיב, ננשום, נרפה –
האיזון חוזר. לפעמים אפילו חזק יותר ממה שהיה.
הטבע רוצה איזון.
והשאלה האמיתית היא:
האם אנחנו מוכנים לבחור בו – גם בלב, גם בפה, גם במעשה?
