לפני חודשיים בערך
ביקרתי את הספרית המהממת שלי,
The one and only @limorafaeli 
לתספורת התקופתית.
והיא אומרת לי:
"יו, השורשים שלך מתכהים,
והשיער מרגיש אחרת…"
ואני כזה:
"וואלה שמתי לב.
הזוי… מה זה אומר? משהו לא תקין?"
והיא? מרגיעה.
"נראה כמו התחדשות."
ואז… חודש אחרי —
התחיל גרד מטורף בקרקפת.
השיער הרגיש כמו קש שרוף,
והשורשים המשיכו להתכהות.
הרופא נתן כדורים לאלרגיה.
אמר: רק מים. בלי שמפו.
שום דבר לא עזר.
הגרד – בלתי נסבל.
כמובן שהתייעצתי עם החברות הרוחניקיות 
והבאנו תובנות:
אולי הראש “בוער” כי מתקבל מידע גבוה
שלא יוצא לפועל.
אולי הילדה שבי זקוקה לליטוף.
אבל היום בבוקר,
בשיחה השקטה שלי עם אלוהים,
הגיעה ההבנה:
התלוננת על השיער שלך שנים.
אמרת שהוא דליל, דק,
רצית תוספות, החלקות, כל מיני…
והגוף שמע.
חשב שמשהו לא תקין שם,
והפעיל מערכת הגנה.
נגע אוטואימוני, מה שנקרא.
ופתאום נפל לי האסימון:
היה לי שיער רך ונעים.
ולא הערכתי את זה.
רק ביקרתי.
התחלתי לתרגל הואופונופונו כלפי השיער שלי:
סליחה
מצטערת
תודה
אוהבת
והייתה הקלה.
התחלה של ריפוי.
אז בא לי להגיד לכן:
לפני שאתן מתלוננות על הגוף, על העור, על השיער—
עצרו.
הודו.
טפחו.
שמחו .
לא מובן מאליו כל מה שיש.
ורק כשזה משתנה,
מבינים כמה זה היה טוב.
מקווה שהשיתוף הזה עזר 
ספרו לי בתגובות אם כן ואם אפשר דוגמא 
