“הנקודה האוטיסטית”.
למשל: דיסלקציה.
לא משנה כמה נסביר,
כמה נרצה לדייק,
הקריאה של משפט תתורגם אחרת
אם יש מילה לא מובנת
או לא במקום.
אין טעם לכעוס.
ואין טעם להתווכח.
יש טעם לקבל
ולמצוא לעצמנו שיטה אחרת
לקרוא, להבין, לתקשר.
ככה זה גם במערכות יחסים.
אם אנחנו חוזרים ואומרים,
כועסים, מתוסכלים
והצד השני
כאילו אטום,
וממשיך כרגיל…
זו הנקודה האוטיסטית שלו.
פשוט לא מצליח לקרוא.
ובנקודה הזו
צריך למצוא שפה אחרת,
שיטה אחרת לתקשורת.
ולמה בכלל יש לנו נקודות כאלה?
כי בזכותן
משהו אחר מתעצם.
מתחזק.
מתפתח.
חלק מהייעוד שלנו:
דמיון מפותח.
יצירתיות.
המצאות.
חדשנות.
בסוף,
כל דבר הוא נכון ומדויק.
עוד שיעור
בקבלה,
בלמידה,
וביכולת
לנהל את זה
ולהוציא את זה החוצה
בדרך שמתאימה באמת.
הנקודה שלא ניתנת לתיקון
היא בדיוק המקום
שממנו נולד הייעוד(c)
