לכל אדם יש נקודת תורפה מרכזית.
מקום פנימי שאם הוא לא מקבל את מה שהוא זקוק לו, אנשים ומצבים, יכולים לנהל
אותנו באמצעותו.
זו יכולה להיות חרדת נטישה, חרדה כלכלית, צורך בהכרה, דימוי עצמי נמוך, או כל צורך עמוק אחר.
כשאנחנו לא מזהים את הצורך, אנחנו עלולים לקבל החלטות מתוכו.
לרצות. להיאחז. להוכיח. לפחד. להימנע.
אבל כשאנחנו מזהים את נקודת התורפה ומתחילים לתת לה את המענה שהיא באמת מבקשת, משהו משתנה.
אם דימוי עצמי הוא נקודת התורפה , תחזקי את עצמך. תבני ביטחון פנימי וחיצוני.
אם הפחד הוא כלכלי, צרי לעצמך יותר יציבות וביטחון כלכלי.
למשל: עצמאית. קחי לך חצי משרה, כך תדעי שיש הכנסה קבועה.
אם הפחד הוא נטישה, למדי לבנות בתוכך תחושת שייכות וביטחון, שלא תלויה רק באדם שמולך.
כי כשהמקום שמפעיל אותנו נרגע, נוצר מרחב.
ובמרחב הזה נכנסת הבחירה החופשית.
פתאום אפשר לשאול: מה אני באמת רוצה? מה נכון לי? מה אני בוחרת?
לא מתוך פחד. לא מתוך ריצוי. לא מתוך צורך להוכיח.
אלא מתוך חיבור לעצמי.
אולי זו אחת המשמעויות העמוקות של להכיר את עצמנו.
לא כדי לשנות את מי שאנחנו, אלא כדי לאפשר לעצמנו לבחור
ממקום חופשי.